כתר ארם צובא
כתר ארם צובא נכתב בטבריה בשנת 930 לערך. כתב היד נמצא במוזיאון ישראל בבעלות מכון בן-צבי שבירושלים.
כתר ארם צובא הוא כתב היד העתיק ביותר של המקרא הידוע לנו כיום שנשמר כמעט בשלמותו. נוסח המקרא בכתר הועתק בידי הסופר שלמה בן בויאעא. בסיום המלאכה, הוסיף בעל המסורה אהרן בן אשר את שלושת המרכיבים במסורה הטברנית: ניקוד, טעמים ומסורה.
מקובל שנוסח הכתר הוא הנוסח המוסמך והמדויק ביותר של המקרא שיש בידינו. חשיבותו העצומה של הכתר, ואפשר אף לטעון - חסרת התקדים, נחה על מסד נוסף, והוא הקשר לרמב"ם. הן המסורת הן המחקר ההיסטורי אישרו שמדובר כמעט בוודאות בכתב היד מהתנ"ך שבו השתמש ואיתו עבד הרמב"ם בעת שחיבר את "משנה תורה". על כתב יד זה אמר הרמב"ם כי "וספר שסמכנו עליו בדברים אלו הוא הספר הידוע במצרים שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו הספרים ועליו היו הכל סומכין לפי שהגיהו בן אשר ודיקדק בו שנים הרבה והגיהו פעמים רבות כמו שהעתיקו ועליו סמכתי בספר תורה שכתבתי כהלכתו" (רמב"ם, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ח').
הכתר הוחזק בירושלים עד הכיבוש הצלבני בארץ הקודש. הוא נפל בשבי הצלבנים ונמכר בשוק העבדים באשקלון. כך הגיע לידי הקהילה היהודית בקהיר, שם פגש הרמב"ם את הכתר. לימים הועבר הכתר לעיר הסורית חלב, היא ארם צובא, בידי נכד נינו של הרמב"ם, ונשמר שם עד מלחמת העצמאות בבית הכנסת הגדול של קהילת יהודי חלב. בשנת 1957 הוברח הכתר מחלב בעזרת המוסד והועבר לרשות מר יצחק בן-צבי, נשיאה השני של מדינת ישראל.
באדיבות מכון בן- צבי, צלם: ארדון בן חמא
