"מורה הנבוכים". כתב היד הועתק בברצלונה בשנת 1348-1347. שמור כיום בספרייה המלכותית של דנמרק בקופנהגן.
כל שידוע על מעתיק כתב היד המפואר שלפנינו נלקח מה'קולופון' - כיתוב קצר, בדרך כלל בסוף הספר, שמסביר מי העתיק את כתב היד, מתי העתיק אותו, ולעיתים גם באילו נסיבות הועתק. המידע שבקולופון מצומצם ביותר.
לפי הקולופון, את העתקת כתב היד סיים לוי בר יצחק, יליד סלמנקה, בשנת 1348-1347. כתב היד הועתק בהזמנת הרופא היהודי מנחם בצלאל מברצלונה, שבניגוד לאיחולי המעתיק בקולופון – לא זכה ליהנות מכתב היד לזמן רב. שנה מסיום ההעתקה הלך לעולמו מי שהיה רופא החצר של מלך ספרד.
הפסוק שבחר המעתיק לחתום בו את הקולופון מלמד על הדרך שבה נתפס הספר בספרד של המאה ה-14: לא עוד יצירה אזוטרית שנודעה לעיונם של יחידי סגולה, אלא מדריך פילוסופי "אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (במדבר לד, יב).
בהחלט ייתכן שהשימוש בפסוק המסוים אינו מקרי. הפסוק המלא שממנו לקח המעתיק את המשפט הוא: "וּלְכֹל֙ הַיָּ֣ד הַחֲזָקָ֔ה וּלְכֹ֖ל הַמּוֹרָ֣א הַגָּד֑וֹל אֲשֶׁר֙ עָשָׂ֣ה מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י כׇּל־יִשְׂרָאֵֽל". "היד החזקה" הוא הכינוי שניתן ליצירה אחרת של הרמב"ם, "משנה תורה", כיוון שהמילה "יד" שקולה למספר 14 בגימטרייה – מספר הפרקים אשר מונה היצירה.