תרגום ללטינית של "משנה תורה" לרמב"ם, נדפס באמסטרדם בשנת 1638. עותק של היצירה שמור בספרייה הלאומית של ישראל.

בתקופת הרפורמציה החלו מלומדים פרוטסטנטים חוזרים אל התנ"ך כדי למצוא בו תבנית לחוקה פוליטית קדושה. הם הבינו במהרה שיתקשו לצלול לעומקו של "ספר הספרים" ללא עזרה מהספרות העברית הענפה באלפי השנים שעברו מאז חתימתו.

מלומדים אלה, שכונו הבראיסטים, "זימנו" עתה את גדולי הסופרים של עם ישראל בכל הדורות כדי שיספקו תשובות לשאלות הרבות שצצו בראשם בקריאת התנ"ך. לשם כך, החלו מלומדים פרוטסטנטים רבים לתרגם את היצירות המרכזיות של הספרות התורנית היהודית. כך, בפעם הראשונה בהיסטוריה תורגמו באופן שיטתי המשנה, התלמוד (הבבלי והירושלמי), המדרש, ספר הזוהר, כתבי הרמב"ם, המשנה ועשרות רבות מאוצרות מדף הספרים היהודי לשלל שפות אירופאיות: לטינית, אנגלית, גרמנית ועוד. בשנת 1638 הודפס, בצד המקור העברי, התרגום הלטיני של "משנה תורה" לרמב"ם באמסטרדם. 

בשנת 1984 עיינה החוקרת אוולין מ. כהן באיורים התנכיים של כתב היד "משנה תורה" לרמב"ם השמור באוסף דוד קאופמן שבאקדמיה ההונגרית למדעים, והבחינה בפרט שאינו מסתדר. בסצנה המציגה את משה מעניק את לוחות הברית לעם ישראל, הבחינה כהן בדמות נוספת שנמחקה ונקברה תחת תיקון מאוחר יותר.

חזרה למפה

כרזה השמורה בספרייה הלאומית מספרת על קיומו של אירוע יוצא דופן: קרב שוורים לציון יום ההולדת ה-800 של הרמב"ם.

"מורה הנבוכים". כתב היד הועתק בברצלונה בשנת 1348-1347. שמור כיום בספרייה המלכותית של דנמרק בקופנהגן.

כל שידוע על מעתיק כתב היד המפואר שלפנינו נלקח מה'קולופון' - כיתוב קצר, בדרך כלל בסוף הספר, שמסביר מי העתיק את כתב היד, מתי העתיק אותו, ולעיתים גם באילו נסיבות הועתק. המידע שבקולופון מצומצם ביותר.

לפי הקולופון, את העתקת כתב היד סיים לוי בר יצחק, יליד סלמנקה, בשנת 1348-1347. כתב היד הועתק בהזמנת הרופא היהודי מנחם בצלאל מברצלונה, שבניגוד לאיחולי המעתיק בקולופון – לא זכה ליהנות מכתב היד לזמן רב. שנה מסיום ההעתקה הלך לעולמו מי שהיה רופא החצר של מלך ספרד.

הפסוק שבחר המעתיק לחתום בו את הקולופון מלמד על הדרך שבה נתפס הספר בספרד של המאה ה-14: לא עוד יצירה אזוטרית שנודעה לעיונם של יחידי סגולה, אלא מדריך פילוסופי "אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל" (במדבר לד, יב).

בהחלט ייתכן שהשימוש בפסוק המסוים אינו מקרי. הפסוק המלא שממנו לקח המעתיק את המשפט הוא: "וּלְכֹל֙ הַיָּ֣ד הַחֲזָקָ֔ה וּלְכֹ֖ל הַמּוֹרָ֣א הַגָּד֑וֹל אֲשֶׁר֙ עָשָׂ֣ה מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י כׇּל־יִשְׂרָאֵֽל". "היד החזקה" הוא הכינוי שניתן ליצירה אחרת של הרמב"ם, "משנה תורה", כיוון שהמילה "יד" שקולה למספר 14 בגימטרייה – מספר הפרקים אשר מונה היצירה. 

"מורה הנבוכים" וטקסטים פילוסופיים נוספים. כתב היד הועתק ברומא בשנת 1283. שמור כיום בספרייה הבריטית, לונדון.

"מורה הנבוכים", החיבור הפילוסופי שחיבר הרמב"ם במקור בשפה הערבית, תורגם לעברית על ידי שמואל אבן תיבון תוך התייעצות עם הרמב"ם. לאחר מותו של הרמב"ם תרגם המשורר יהודה אלחריזי לעברית פיוטית את "מורה הנבוכים". שני התרגומים נודעו ברחבי העולם היהודי. 

כמעט שמונים שנה מפטירתו הועתק ואויר ברומא בשנת 1283 אחד מכתבי היד המאוירים הראשונים ל"מורה הנבוכים". במקור היה כתב היד חלק מאסופה של עשרים ושלושה טקסטים פילוסופיים, מרביתם של הרמב"ם עצמו. 

כתב היד הועתק בידי המעתיק אברהם בן יום-טוב הכהן, ובהזמנת הבנקאי שבתאי בן מתתיהו - שניהם מרומא. המעתיק אייר חלק מכתב היד, בעוד שבית מלאכה, שהתמחה באיור כתבי יד עבריים, ניצח על צביעת האיורים. 

בשלהי המאה ה-13 זכתה אומנות כתבי היד העבריים המעוטרים לפריחה מיוחדת באיטליה בכלל, וברומא וסביבתה בפרט. עדות חיה לכך אנו מוצאים בכתב יד זה של "מורה הנבוכים" ויצירות פילוסופיות אחרות של הרמב"ם שנוצרו בשנת 1283 ברומא.

כתב היד החל להיכתב במרוקו ב-1161, וכתיבתו הסתיימה במצרים ב-1168. חמישה מששת חלקי פירוש המשנה לרמב"ם הכתובים בכתב ידו שרדו עד ימינו: סדרי מועד וסדר נשים נמצאים בספרייה הלאומית בירושלים, וסדרי זרעים, נזיקין וקדשים נמצאים בספריית בודליאנה באוקספורד. סדר טהרות אבד.

"פירוש המשנה" נכתב בזמן מסעות הרמב"ם באגן הים התיכון. הוא ובני משפחתו נאלצו להימלט מספרד למרוקו בעקבות עליית המווחידון - תנועה מוסלמית רדיקלית. כעבור כמה שנים נאלץ לברוח גם ממרוקו וממנה נדד לארץ ישראל. שם שהה הרמב"ם חמישה חודשים, עד שהחליט לעזוב גם אותה ולהשתקע ביעדו הסופי - קהיר שבמצרים. חלפו שבע שנים מתחילת העבודה על פירוש המשנה עד שסיימה במצרים והוא בן שלושים שנה בלבד.

פירוש המשנה נחשב ליצירה הספרותית הגדולה הראשונה של הרמב"ם. כחלוף שנתיים בלבד מיום הגעתו למצרים, הפירוש נתפרסם והרמב"ם היה למנהיגה של הקהילה היהודית במצרים. השלמת פירוש המשנה מסמנת מבחינת תולדות הרמב"ם את הפיכתו למנהיג ידוע ומוכר של יהודי מצרים בפרט, ויהודי המזרח ככלל. את ספרו חתם הרמב"ם בהתנצלות הבאה: 

"כבר השלמנו חיבור זה כפי שייעדנו, והנני מבקשו יתעלה ומתחנן לפניו שיצילני משגיאות. ומי שימצא בו מקום פקפוק או שנראה לו בפירוש הלכה מן ההלכות באור טוב ממה שבארתי יעיר על כך וידינני לזכות, כי מה שהטלתי על עצמי בזה אינו מעט ולא ביצועו קל אצל בעל צדק וחוש הבחנה טוב. ובפרט בהיות לבי טרוד לעתים קרובות בפגעי הזמן ומה שגזר ה' עלינו מן הגלות והנדוד בעולם מקצה השמים ועד קצה השמים, ואולי כבר קבלנו שכר דבר זה גלות מכפרת עון. יודע הוא יתעלה כי יש הלכות מהם שכתבתי פירושן במסעות בדרכים, ומהם ענינים רשמתים בהיותי על גבי האניות בים הגדול."

הפריט בקטלוג הספרייה >>

חזרה למפה

מכתב מגניזת קהיר, המאה ה-12. המכתב שמור כיום בספריית אוניברסיטת קיימברידג', באוסף קטעי הגניזה הקהירית על שם טיילור-שכטר.

באחד מהכתבים המרתקים שבכתבי הגניזה הקהירית הקשורים לרמב"ם, מספר גבר יהודי על פגישה שהתקיימה בביתו של הרמב"ם שנים רבות קודם לכן. באותה העת הכותב התבקש להעביר לרמב"ם איגרת פרטית, דבר שהאמין שיארך דקות ספורות.

להפתעתו, הוזמן השליח עם בנו אלגלאל לחדרו של הרמב"ם. הרמב"ם פתח את האיגרת בפני השליח, קרא אותה ואף שאל לדעתו. בחדר נכח גם אברהם, בנו של הרמב"ם, שאותו ביקש הרמב"ם לחשוף מגיל צעיר לעסקי הנהגת הציבור כדי להכשירו לעתיד לבוא.

בעוד שהמבוגרים מלבנים את עסקיהם, גלגלו שני הנערים שיחה משועשעת ביניהם. אברהם לימד את אלגלאל את אחד מתוארי הפנייה הנמלצים של אביו. רוח טובה שרתה על המפגש כולו, והרמב"ם, שהקשיב לשיחת הנערים, השתעשע בעצמו עם אלגלאל.

אומנם הרמב"ם לא העניק משרה ציבורית לבנו, אך השקעתו השתלמה. לאחר מותו תפס אברהם את עמדת המנהיגות שהחזיק הרמב"ם בחייו, ונעשה הוגה חשוב ובעל הלכה גדול בזכות עצמו.

חזרה למפה

דפוס ראשון של המשנה עם פירוש הרמב"ם. הספר נדפס בנאפולי בשנת 1492. עותק של הספר שמור בספרייה הלאומית של ישראל.

כידוע, מטרתו המרכזית של הרמב"ם בחיבור "משנה תורה" הייתה ביטול ההסתמכות על הספרות התלמודית. הרמב"ם קיווה שהקורא ימצא בספרו את כל הפסיקות וההלכות הנחוצות למאמין לקיום חיים יהודים מלאים.

דפוס ראשון של המשנה עם פירוש הרמב"ם ראה אור בנאפולי בשנה בה התרחש גירוש ספרד. כבר בשלב מוקדם זה, ראשית ימי הדפוס באות עברית, התגלה עקב אכילס בפרויקט הפרשני הגדול של הרמב"ם: למדנים יהודים סירבו לזנוח את הפלפול והמחלוקת התלמודיים. הם הפכו את יצירתו של הרמב"ם לשכבה נוספת בספרות הפרשנית העצומה שאותה ביקש לסכם ולזקק.

בעותק היצירה השמור בספרייה הלאומית מופיעות הערות בכתב ידו של המגיה ר' שמואל לירמא.

חזרה למפה

כתר ארם צובא נכתב בטבריה בשנת 930 לערך. כתב היד נמצא במוזיאון ישראל בבעלות מכון בן-צבי שבירושלים.

כתר ארם צובא הוא כתב היד העתיק ביותר של המקרא הידוע לנו כיום שנשמר כמעט בשלמותו. נוסח המקרא בכתר הועתק בידי הסופר שלמה בן בויאעא. בסיום המלאכה, הוסיף בעל המסורה אהרן בן אשר את שלושת המרכיבים במסורה הטברנית: ניקוד, טעמים ומסורה. 

מקובל שנוסח הכתר הוא הנוסח המוסמך והמדויק ביותר של המקרא שיש בידינו. חשיבותו העצומה של הכתר, ואפשר אף לטעון - חסרת התקדים, נחה על מסד נוסף, והוא הקשר לרמב"ם. הן המסורת הן המחקר ההיסטורי אישרו שמדובר כמעט בוודאות בכתב היד מהתנ"ך שבו השתמש ואיתו עבד הרמב"ם בעת שחיבר את "משנה תורה". על כתב יד זה אמר הרמב"ם כי "וספר שסמכנו עליו בדברים אלו הוא הספר הידוע במצרים שהוא כולל ארבעה ועשרים ספרים שהיה בירושלים מכמה שנים להגיה ממנו הספרים ועליו היו הכל סומכין לפי שהגיהו בן אשר ודיקדק בו שנים הרבה והגיהו פעמים רבות כמו שהעתיקו ועליו סמכתי בספר תורה שכתבתי כהלכתו" (רמב"ם, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ח').

הכתר הוחזק בירושלים עד הכיבוש הצלבני בארץ הקודש. הוא נפל בשבי הצלבנים ונמכר בשוק העבדים באשקלון. כך הגיע לידי הקהילה היהודית בקהיר, שם פגש הרמב"ם את הכתר. לימים הועבר הכתר לעיר הסורית חלב, היא ארם צובא, בידי נכד נינו של הרמב"ם, ונשמר שם עד מלחמת העצמאות בבית הכנסת הגדול של קהילת יהודי חלב. בשנת 1957 הוברח הכתר מחלב בעזרת המוסד והועבר לרשות מר יצחק בן-צבי, נשיאה השני של מדינת ישראל. 

באדיבות מכון בן- צבי, צלם: ארדון בן חמא

חזרה למפה

אתר הקריה הרפואית על שם הרמב"ם. חיפה, ישראל. הקריה נחנכה בשנת 1938.

לאחר מותו הבלתי צפוי של אחיו דוד בים הודו בשנת 1177, חווה הרמב"ם משבר אישי ובריאותי איום. במשך כשנה, כך העיד באיגרת שנשמרה בגניזת קהיר ונמענה הוא יפת הדיין, הסתגר הרמב"ם בחדרו, "ונשארו אחריו כמו שנה מיום שהגיעה השמועה הרעה, נופל על המיטה בשחין רע ובדלקת ובתמהון לבב, וכמעט קט הייתי אובד."

עד האובדן שימש דוד מפרנס המשפחה, עובדה שאפשרה לרמב"ם להקדיש את כולו לענייני הקהילה ולכתיבת "משנה תורה". עתה נפל עול פרנסת משפחתו ומשפחת דוד המנוח על כתפיו של הרמב"ם. בטרם קרה האסון, בהיותו בחור צעיר בספרד, רכש לעצמו את מקצוע הרפואה.

בצד העובדה שמדובר במקצוע חשוב ונחוץ המאפשר לאדם כמו הרמב"ם, פליט חרב ומהגר, למצוא פרנסה בכל ארץ שאליה יגיע, כרך ההוגה את העיסוק בבריאות הגוף בתוך התודעה הדתית הכבירה שפיתח. כדי שיגיע אדם לידיעת האל והעולם, ידיעה שלמה ככל שיכול אדם להגיע אליה, עליו לדאוג ראשית כל לתיקון הגוף המתכלה שניתן לו.

היבט חשוב זה בחייו ובעבודתו של הרמב"ם זוכה עד היום להכרה במספר רב של מפעלים. החשוב שבהם הוא הקמתה של קריה רפואית ע"ש הרמב"ם בחיפה. הקריה היא המרכז הרפואי הגדול ביותר בצפונה של ישראל.

חזרה למפה

מכתב מגניזת קהיר, המאה ה-12. שמור כיום בספריית אוניברסיטת קיימברידג', באוסף קטעי הגניזה הקהירית על שם טיילור-שכטר.

לצד המכשולים המוכרים העומדים בדרכו של כל יצירה ושל כל יוצר, ניצבים מכשולים מדוברים פחות, ובראשם – נטיית האנשים לנצל את זמנו של היוצר לקידום מטרותיהם. את המכשול הזה הכיר הרמב"ם היטב, ועשה ככל שביכולתו לגבור עליו.

בין אלפי קטעי הגניזה הקהירית שמורות עשרות התכתבויות שקיים הרמב"ם עם קהילות ויחידים ברחבי העולם היהודי. מרבית ההתכתבויות עוסקות בנושאים הלכתיים (לעיתים גם רפואיים ומדעיים), בהן התבקש הרמב"ם לפסוק או לחוות את דעתו. מתוך הכרה במעמדו נענה הרמב"ם לבקשות אלה – גם אם בקיצור לא אופייני.

במכתב הגניזה המצורף אנו עדים לסוג אחר של בקשה שלו נענה הרמב"ם כמעט תמיד בשלילה: בקשה לפגישה. במכתב שנשלח אל הרמב"ם ביקש אדם המעוניין להעמיק בלימודי הפילוסופיה למצוא לעצמו מדריך ראוי. הכותב מציין את העניין הרב שמצא ב'מורה הנבוכים', ושואל את ההוגה האם יסכים להיפגש עימו, או לחילופין – להמליץ על אחר שיסייע לו בהבנת חלקים ב"מורה" שלא הובנו לו די צורכו. נוסף על כך מבקש הכותב המלצה על תזונה הולמת שתסייע לו לעמוד בדרכו האינטלקטואלית.

תשובת הרמב"ם שנכתבה בתחתית המכתב היא תשובתו השגרתית לבקשות מסוג זה: כיוון שהוא חולה, עייף ושברירי, אין לו הזמן או הכוחות הדרושים לפגישה שכזו. הרגעים המעטים שיוכל להקדיש לכותב הם בבית המדרש בשבת. ובאשר לתזונה הרצויה למלומד – המליץ הרמב"ם על אכילת שקדים, צימוקים ודבש תמרים. המכתב עצמו לא מתוארך.

מפתה לקבוע לפי תשובת הרמב"ם כי הוא נכתב לקראת סוף חייו, אך היות שתשובתו למעוניינים הייתה בגדר נוסח קבוע – ייתכן שנשלחה שנים רבות קודם לכן.

חזרה למפה

ספר שופטים מתוך "משנה תורה". כתב היד הועתק בתימן בשנת 1433. כתב היד שמור בספרייה הלאומית של ישראל.

יחסי הקרבה בין הרמב"ם ליהדות תימן ידועים היטב עוד מימי חייו של הרמב"ם עצמו. באמצע שנות השלושים לחייו פנה אליו נגיד היהודים בתימן, רבי יעקב בן נתנאל, בעקבות הרדיפות הקשות שסבלו יהודי תימן בעשרים השנים שעברו. בשנת 1172 שלח הרמב"ם את "איגרת תימן" ובה הציע את תמיכתו הדתית, המוסרית והאנושית ליהודים הנרדפים, אף על פי שהכיר וירא את המחיר שהוא עצמו עלול לשלם על כך.

ההעתקות התכופות של חיבורי הרמב"ם הן חלק ממערכות היחסים המורכבות שהתקיימו בין השניים: מבין מסורות כתבי היד היהודיים-תימניים נחשבים כתבי הרמב"ם לסוגה משל עצמה, וזוכים להתייחסות יוצאת דופן. כתב היד של ספר שופטים מתוך "משנה תורה" השמור בספרייה הלאומית הוא דוגמה חיה לכך.

חזרה למפה

סרט ילדים מצויר על הרמב"ם. הסרט הופק על ידי ערוץ הידברות בשיתוף קרן דסטני.

גם בעידן הדיגיטלי ממשיכה דמותו של הרמב"ם לשמור על מורכבותה העצומה. רופא, פילוסוף בעל השפעה עולמית, רפורמטור יהודי ובעל הלכה – כל יישומון או אתר על הרמב"ם (וכאלה יש לא מעט) בוחר להתמקד בפן אחר של דמותו. 

אל האתר יוטיוב הועלה סרט מונפש בן כשעה המבוסס על ספר ילדים מצויר בשם "הרמב"ם: סיפורו של רבנו משה בן מימון". את הספר חיבר ר. ג. אברך, ואיירו אותו ולודיה סולופ וסבטלנה פקרובסקי. הסרט, העוקב במדויק אחר עלילת הספר, מבקש לספר לילדים על דמותו של הרמב"ם דרך סיפור חייו הכולל התמקדות במותו הטראגי של אחי הרמב"ם, דוד, וההשלכות של אסון זה על חייו.

חזרה למפה

אתר "כתיב: האוסף הבינלאומי של כתבי יד עבריים דיגיטליים" מבית הספרייה הלאומית. האתר עלה לרשת בשנת 2017.

במסגרת הקמת אתר 'כתיב', הספרייה הדיגיטלית הבינלאומית של כתבי היד באות עברית, נסרקו והועלו לרשת אלפי כתבי יד עבריים מאוניברסיטאות, ממכוני מחקר, מספריות ומאוספים פרטיים מכל העולם. לרמב"ם נוכחות מרכזית באתר.

הקשת שמו של הרמב"ם תניב (נכון לכתיבת שורות אלו) – 4,781 חיבורים שונים. הספרייה הלאומית של ישראל מככבת בראש עם 376 פריטים – כולם כתבי יד – הקשורים ליצירתו: פרוש המשנה בכתב ידו, העתקות של יצירות הרמב"ם וכתבי יד המפרשים את הגותו.

חזרה למפה

אתר הרמב"ם היומי. הפרויקט החל את דרכו בשנת 1984, קודם להופעת האינטרנט הישראלי.

לאלה מאתנו הרוצים לקיים מערכת יחסים קבועה עם הרמב"ם והגותו פותח פרויקט הרמב"ם היומי, שאליו ניתן להצטרף דרך אתר אינטרנט. בקטגוריות "אודותינו" באתר הרמב"ם היומי ניתן להציץ לחזון העומד מאחורי הפרויקט השאפתני: 'היות שהרמב"ם ביצירתו, הוא היחיד שהקיף את כלל הנושאים ההלכתיים שנמצאים בתורה שבעל פה', "מסלול הלימודי היומי ברמב"ם" מצמיד 'לימוד של פרק אחד ליום ונמתח על פני שנתיים ועשרה חודשים (סה"כ 1,000 פרקים)'.

קיימת גרסת יישומון לפרויקט, וגם – כי אי אפשר בלי – ספרי לימוד מודפסים עם ביאוריו של הרב עדין אבן-ישראל שטיינזלץ. 

חזרה למפה

המצאת הדפוס אפשרה לא רק את הפצתם ההמונית של כתבי הרמב"ם, היא גם העניקה לרמב"ם את דיוקן פניו בחזרה. או, אם נדייק יותר, העניקה לו דיוקן שאנשים יוכלו לשייך לדמותו.

חזרה למפה